אני בטוח שאתה מכיר את התחושה הזו. זיעה קרה, רגליים רועדות, לב פועם ומאיץ במהירות, כאילו סיימת לרוץ את המרתון הארוך בעולם. המעלית עולה קומה נוספת... אתם מקווים להרגיש כך גם כשתורידו אותה חזרה ללובי, כמובן לאחר מחיאות הכפיים מהקהל.
לא בטוח מה איתכם, אבל כשאני צריך להגיש מצגות, לחץ יכול לשתק אותי לעתים קרובות, לגרום לי להפסקת אאוט ולבעיות פתאומיות בראיית העיניים, ואני ב-6:6. דברים כאלה יכולים לגרום לי לאבד את הנקודה שלי איפשהו בהמון.
אתה נכנס למעלית הזאת. כל טבעת שהוא עושה, מסמנת את הדרך שבה עברת את רצפת הלובי והלב שלך מחסיר פעימה. אתה יוצא, הולך במסדרון לאט... חוזר על שורות המחץ ומקווה שלא תשכח כלום.
זהו, אתה בדלת. כולם מחכים לך, תן להופעה להתחיל!
אתה נכנס לחדר ברגל ימין, כמובן! כי אחרי הכל, מרפי הולך איתך לכל מקום.
ולא, אתה לא בעל אמונות טפלות. אתה יודע, ליתר בטחון..כאדם שאין לו פחדים ענקיים, הפחד מהקהל מכה בי כל כך הרבה פעמים.. ולכן רציתי לשתף אותך בכמה מהמצבים שנתקלתי בהם במהלך הניסיונות שלי לעמוד בהם מול קהל, שבו הדבר היחיד שהציל את חיי היה חוש הומור.
במהלך מצגת אין לכם זמן לחשוב על קו שנון להתמודדות עם בעיה מכל סוג שעלולה להתעורר. ויותר סביר להניח, אתה תהיה עצבני מדי כרגע, כדי לשלוף ארנב לבן מהכובע. אז למה לא להתכונן לכמה נושאים בזמן? שימוש בהומור, מלבד לגרום לכם להמונים לצחוק בקול (חחח) ועושה אווירה טובה, בעצם מראה להם שלא משנה מה קורה, אתם בשליטה (גם אם אתם הולכים להתעלף בכל רגע). להלן כמה בעיות תפעוליות שעלולות להתרחש במהלך מצגת וביטויים שאתה יכול לדעת אם הם מתרחשים:
1) שקופית הפוכה בטעות ונכתבה בכתב מראה
"לאלו מכם שמתעוררים על הראש, יהיה נוח יותר לקרוא אותו".
2) מישהו הצביע על שגיאת כתיב במצגת
- "כשאתה מטפל בפיל שלך, אתה עשוי לכתוב כמאמן פילים".
3) המיקרופון שלך עושה עיוות או רעש בזמן שאמרת נקודה או עובדה חשובה
- "הו, זה בטח היה משהו שאכלתי היום".
4) צפירת אמבולנס נשמעת בכיתה
"אמרתי להם לחכות שבע דקות לפני שהם יבואו להציל אותי".
5) הטלפון צלצל בקהל
– "תגיד להם שאני לא יכול לענות עכשיו".
6) אתה רואה נקודה שאף אחד לא מבין ופתאום אתה רואה "?!" שלטים מעל ראשי הקהל שלך
"בחיי הקודמים הייתי דולפין, אני עדיין לא יכול לדבר בשפה של בני אדם מדי פעם, תסלחו לי על זה" (ואז, כמובן, הסבירו בצורה פשוטה את הרעיון שלכם).
בעיקר, אתה צריך לנהל שיחה פתוחה עם ההמונים שלך. זה יגרום להם לרצות להשתתף בדיון, ישאיר אותם ערים ומסקרנים, ובעיקר יאהבו את העומד מולם, שמוכן להקשיב ולשמוע את דעותיהם. זה מרתק! והדבר הכי חשוב, אל תתביישו להודות בטעויות שלכם - אם היו כאלה, הומור הוא פתרון מצוין, אבל אמת וצניעות הן תכונות אנושיות, שכדאי להראות אותן בפני הקהל.
